אוכל ואינטואיציה

אני אוהבת לעשות ביקורי בית.

כך אני יכולה לראות מי באמת עומד מולי, איך הוא אוהב להאכיל את התינוק שלו- מה הוא אוהב לומר
לו ואיזה רגש שולט במהלך החוויה הזו. היום הכרתי זוג מיוחד, הוא החזיר אותי 5 שנים אחורה ללידת 
בתי הבכורה. ילדה חכמה אבל צורחת, רעבה צורחת, מסיימת לאכול צורחת, רוצה לישון צורחת ...

התינוק שלהם לא צורח, הוא בוכה מתלונן ,לא כל היום אבל הרבה פעמים.
האמא אומרת "כל התינוקות בוכים ובכל זאת.."  ואני אומרת לה: אם החלטת להתקשר, כנראה 
שאת יודעת שהוא בוכה קצת אחרת.

גם אני ידעתי שים לא בוכה סתם אבל כולם סביבי הרגיעו "ככה זה תינוקות" או הלחיצו
 "אולי תוסיפי לה בקבוק?" כי "אולי החלב שלך לא מזין מספיק"? הרבה יותר ממה שאם
 לאחר לידה יכולה לשמוע סביבה ...

בגיל 4 חודשים הרגשתי שאם אשמע את הצרחות כל היום הקשר שלי עם בתי הבכורה יפגע!
 ים התחילה את צעדיה במשפחתון. בתחילה זה לא היה קל אבל איפשר לי לאגור כוחות להמשך
היום איתה, כך קבלה אמא עם יותר סבלנות ויכולת הכלה, הכלה של הקשיים שלה בחודשיה
הראשונים בעולם.

הזמן עשה את שלו, ים גדלה, היא ילדה פיקחית (מאוד!) סקרנית (על גבול החשדנית) ועומדת 
על שלה! כל התכונות שהלוואי והיה לי יותר מהן!
ים העבירה אותי את קורס ההורות הראשון שלי, לא "אדלר" לא "רולידר" אלא הקורס הפרטי
שלה, שלי ושל גל, החיים שלנו.

היום שוב התעורר בי הכאב על כך שלא הצלחתי לסייע לביתי בחודשים הראשונים לחייה, לא מספיק
בכל אופן ...וכי פעמים רבות הייתי נאלצת להאמין בכך שהזמן יעשה את שלו .
שלא תטעו, ים היא ילדה מהממת! ואין לי כל ספק כי התפתחותה הרגשית נורמלית לחלוטין,
אך תמיד עולה המחשבה מה אם? מה אם יכולתי להקל עליה יותר את חודשיה הראשונים,
האם יכולתי להעניק לה כך יותר בטחון בעולם?

עם עומר וטל כבר הרגשתי אחרת, איתם לא התפשרתי ולא השתקתי כל תחושת בטן שלי (או שלהם)

היום אין לי כל ספק שאמהות יודעות, אולי לא תמיד בידנו הפתרון אך השאלות צריכות להישאל ואסור
לאף אחד להשתיק לנו את הבטן!

ומה לאוכל ואינטואיציה?
כשאני מזינה את התינוק שלי במשהו שלא נכון לו, אני יודעת לזהות את זה!
השאלה היא רק מה אעשה כדי לשנות את זה ...